קצת על הפודקאסט שלנו "הורימובדים"

המטרה שלנו להרחיב את הידע שלנו בנושאים שמעניינים אותנו כהורים עובדים. לשתף בהתמודדויות היומיומיות שלנו כהורים, בקשיים ובחוויות הנעימות, ולנסות להבין את עצמנו ואת הילדים שלנו. אנחנו רוצים להעמיק בנושאים שקשורים בהורות, ובהורות בשילוב עם עבודה, ולהציע דרכי פעולה וכלים להורים.
בכל תכנית נעסוק בנושא אחד שקשור להורים ולאתגרים איתם הם מתמודדים. בכל פרק תשתתף אורחת או אורח מעניינים שישתפו אותנו בהורות שלהם ובאופן שבו הם משלבים בין משפחה לעבודה. בסוף כל פרק נמליץ על ספר, מאמר או כל מקור אחר שעוסק בנושא עליו דיברנו ומאפשר הרחבה והעמקה עבור מי שרוצה בכך.
הפודקאסט הזה מיועד למי שנושאי הורות מעניינים אותה/ו. מי שנושאי שילוב בין משפחה לעבודה מעסיקים אותה/ו.
אנחנו מבטיחים שנשתדל מאד שתהיה פתיחות, כנות, סיפורים אישיים שלנו ושל האורחים שלנו. אנחנו מאמינים שכולנו מתמודדים עם קשיים ואתגרים, ומתוך השיתוף בקושי ובכאב, אפשר לגדול ולהשתפר.

חבל שתפספסו!

לקבלת פרק חדש כל שבוע

תמונת פרופיל של איתמר קורן

איתמר קורן

נשוי לטלי ואבא של גיא, נגה, מעיין ונעמה.
אז סיימתי תואר במדה”ת וניהול באונ’ בן-גוריון והתחלתי לבנות קריירה בתחום האבחון התעסוקתי. אחרי 
הרבה שנים ותפקידים בתחום, התחילה לחלחל בי תחושה של חוסר מיצוי ורצון לעשות שינוי. לאחר שהפכתי לאב גאה, החלטתי שאני רוצה לנתב את יכולות האבחון שלי לכיוונים יותר טיפוליים, ולכן עשיתי שינוי קריירה לתחום הנחיית ההורים.
לכן, יצאתי להכשרה של מספר שנים בהנחיית הורים במכון אדלר.
מאז, אני מקדיש את עצמי להנחיית הורים. בקבוצות ובאופן פרטני במגוון פרוייקטים ופלטפורמות.בין השאר אני עובד בעיריית חולון כחלק מצוות מנחים במינהל החינוך, עם שירות בתי הסוהר, חברות עסקיות וכמובן גם באופן פרטי.
מזה מספר שנים, אני מתנדב בפרויקטים בשיתוף עם מכון אדלר, כמנחה פרטני של משפחות עם הורים בעלי מוגבלויות (פרויקט בשיתוף הג’ויינט-מסד נכויות) וכמנחה קבוצות של אסירים בכלא במסגרת פרויקט ‘הורות בשלט רחוק’.

יפעת מצנר- חרותי

דבר ראשון: אימא. אימא של תמר, בת 8 וחצי וברק, בן חמש וחצי. נשואה לערן, מהנדס מחשבים.

דוקטור למשפטים ועורכת דין. כשהגיע הזמן ללכת ללמוד (אחרי הצבא והטיול בדרום אמריקה) היה לי ברור שאלך ללמוד משפטים. הבחירה בלימודי המשפטים נבעה מתוך הרצון להשתמש בידע המשפטי כדי לשנות את העולם. ידעתי שאהיה עורכת דין שמקדמת זכויות נשים ואעסוק בשינוי חברתי. ואכן, אחרי בחינות הלשכה (וחצי שנה בהודו, כי צריך כוחות לפני שמתחילים לשנות את העולם), מוניתי ליועצת המשפטית של שדולת הנשים בישראל. בתור היועצת המשפטית של העמותה עסקתי בקידום חקיקה בתחום דיני עבודה, ייצגתי עובדות שפוטרו בשל אפליה אסורה, העברתי הרצאות במקומות עבודה וניהלתי קו ייעוץ משפטי שנתן מידע לנשים שסבלו מאפליה בעבודה. אחרי שנתיים וחצי בשדולה יצאתי לחופשת לידה עם בתי הבכורה, תמר. חופשת הלידה היתה צומת עבורי (כמו שקורה לנשים רבות) ובמהלכה התקבלתי ללימודי תואר שני במשפטים בברקלי, קליפורניה. וככה מצאנו את עצמנו אורזים הכל ונוסעים אל הלא נודע.

החוויה הזו היתה משנת חיים, ובשבועיים הראשונים ללימודים החלטתי לנטוש את עריכת הדין ולהמשיך באקדמיה ונרשמתי לדוקטורט.

עבודת הדוקטורט שלי והמחקר שלי עוסקים בקשיים של אבות לשלב בין עבודה למשפחה. אחרי שנים של עיסוק בקידום זכויות נשים ואימהות, גיליתי את הצד השני של אותו מטבע: החסמים שעומדים בפני גברים ואבות. מצאתי את עצמי קוראת תיאוריות של גבריות (יש דבר כזה) וחוקרת את המחיר שמשלמים בנים וגברים בחברה פטריארכלית. במהלך כתיבת הדוקטורט נולד ברק (שנקרא על שם הנשיא שכיהן אז: ברק אובמה). ומאז, אני יכולה לראות במו עיניי איך החברה משפיעה על הבת והבן שלי ומאכילה אותם בסטראוטיפים מגדריים מגיל אפס.

כשברק היה תינוק חזרנו לארץ. המרחק מהמשפחה: סבא, סבתא, דודים, היה קשה והחלטנו, בלב שלם, לחזור לישראל. המשכתי ״להפיץ את הבשורה״ באקדמיה בישראל ולימדתי בכל מקום שיכולתי: אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת ירושלים, המכללה האקדמית בית ברל והמכללה למינהל. כן, אני אוהבת לנהוגJ

אז מה לי ולהנחיית הורים?

כשהילדים היו בגילאי שש ושלוש, השתתפתי בקבוצת הורים מטעם מכון אדלר כדי לקבל עוד כלים ולשפר את ההורות שלי. חשבתי שאני אימא ממש בסדר אבל תמיד יש מה ללמוד. בערך בחצי הדרך, אחרי חמישה מפגשים, התחילו ליפול לי אסימונים ונפתח לי עולם חדש. הבנתי מה גורם לילדים להתנהג בצורה מסוימת ואיך ההתנהגות שלי משפיעה עליהם, לטוב ולרע. וכך, את ספרי המשפטים ליד המיטה שלי החליפו ספרי ההורות. נהייתי פריקית של הנושא והחלטתי להמשיך ולהעמיק את הידע שלי בתחום – נרשמתי ללימודים ב״בית למקצועות ההורות״ בניהולה של גנית פרג על מנת ללמוד להיות מנחת הורים בעצמי.

העבודה שעשיתי – ואני עדיין עושה – שיפרה את ההורות שלי. אבל בעצם, היא שינתה אותי בכל התחומים בחיי: כבת זוג, כמרצה, כחברה. הבנתי משהו עמוק שלא הבנתי קודם: כדי להיות אימא מודעת וטובה יותר אני צריכה לעשות עבודה עצמית עמוקה. אני צריכה להיות מודעת למוטיבציות שלי, לחוזקות שלי, לחסרונות שלי, ומעבר להכל – לדאוג לעצמי.

כשאיתמר הציע שנעשה פודקאסט בנושאי הורות ועבודה, היה ברור לי שהמדיום הרדיופוני תפור עליי. קיוויתי שאוכל להעביר הלאה את התובנות שלי, לשתף בתהליך שאני עוברת ולהקשיב לתהליך שעוברים הורים עובדים אחרים.

מדובר בתהליך, אבל The only way is up, baby!

 

תמונת פרופיל של יפעת מצנר חרותי
שינוי גודל גופנים
ניגודיות