פרק 26 - גילי דובר

פורסם ב- 25/03/2019

סלפי של יפעת עם גילי
שיתוף בfacebook
שיתוף בtwitter
שיתוף בwhatsapp
שיתוף בemail

גילי ואני היינו יחד בצבא, בדובר צה״ל. מיד שמתי לב אליה, לפצצת האנרגיה שהיא.
תמיד היו מסביבה אנשים והיא קרעה אותם מצחוק עם ההומור,
בעיקר השחור והציני, שלה. הכי מצחיקות היו הבדיחות שלה על המוגבלות שלה. היא דיברה על החיים עם רגל ושליש (כהגדרתה) בכזאת פתיחות, שאי אפשר היה שלא להתחבר אליה.

כעבור עשרים שנה ובצד השני של העולם נפגשנו שוב.
היא והמשפחה שלה עשו רילוקיישן לסאניווייל, קליפורניה, לפני חצי שנה. כשדיברנו, זה הרגיש כאילו לא עברו כל השנים האלו.
באותה פתיחות וחן אופייניים היא אמרה לי:
״זה יהיה מעניין שנדבר על איך זה להיות אימא עם מוגבלות פיזית.
איך זה לא להיות מסוגלת להרים את הבת שלך אם היא נופלת או לרוץ אחרי הבן שלך. זה גם חשוב שנדבר על האופן שבו המוגבלות החיצונית משפיעה על הילדים. איך זה לגדול עם אימא שלא משנה לאן מגיעים איתה, תמיד כולם מסתכלים.״
בואי להתארח בפודקאסט שלי, הצעתי.
היא מיד הסכימה.

גילי שיתפה בפתיחות וכנות יוצאי דופן על האתגרים שלה כאימא עם מוגבלות פיזית והאופן שבו זה משפיע על הילדים שלה.

דיברנו גם על איך מתמודדים עם סקרנות של ילדים לגבי נושאים כמו מחלות ומוות: האם לייפות ולהסתיר? האם לספר את האמת? האם להודות שגם אנחנו לא תמיד יודעים?

פרקים נוספים

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

שינוי גודל גופנים
ניגודיות